<h1>שבלי הלקט סימן ז'</h1>
<h2>דף קיח:</h2>
תניא [ברכות ד' ע"ב] אמר ר' אלעזר בר אבינא כל האומר תהילה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ואוקימנא משום דאתיא באלף בית, ומשום דכת' ביה פותח את ידיך. כתב רבינו ישעיה זצ"ל. שמעתי טעם בדבר, שבכל התהילה יש ווין באמצע, חוץ משני פסוקין שאין בהן ווין באמצע, חנון ורחום יי' ארך אפים וגדל חסד, קרוב יי' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. סימן נתן לך בראשי התיבות חק אל, ח' מחנון ק' מקרוב, הרי חק, א' מארך ל' מלכל הרי אל, לומר לך חק אל הוא לאומרו בכל יום. וכדי שלא יפשע אדם מלאומרו תיקנו שיאמרו אותו ג' פעמים, דאי איפשר דלא לימריה חדא זימנא. ויש אומרין מה שתיקנו לאומרו ג' פעמים כנגד ג' אבות. אמר ר' יוחנן [שם] מפני מה לא נאמרה נון בתהילה לדוד. מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, שנ' (עמוס ה', ב') נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל, ואפילו הכי חזר וסמכה ברוח הקודש, שנ' (תהלים קמ"ה, י"ד) סומך יי' לכל הנופלים. וכתב ר' בנימן אחי נר"ו בשם ה"ר מאיר נר"ו, למה לא תמה ר' יוחנן על מזמור אליך יי' נפשי אשא, (תהלים מזמור כ"ה) שאין שם בית ויו קוף, ומזמור אברכה את יי' בכל עת (שם מזמור ל"ד), שאין שם ויו, לפי שבשני המזמורין האילו יש בהן תשלומין, שהרי במזמור אליך יי' נפשי אשא יש בו שני אלפין, אחת לעצמה ואחת לתשלום הבית, וכן יש בו שני רישין, אחת לעצמה ואחת לתשלום הקוף, שכן בא"ב ג"ד ה"ו תחליף א' לב' וק' לריש, ובסוף המזמור יש פ"ה יתירה, לתשלום הוי"ו בחילוף א"ת ב"ש. וכן בסוף מזמור אברכה יש פ"ה יתירה לתשלום הוי"ו. וכן מצאתי בשוחר טוב. אמר ר' יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום, ואוקימנה בפסוקי דזמרה, ומפרש במסכת סופרים פרק י"ו דהיינו מתהילה לדוד עד סוף הספר, שהן ששה מזמורין. ורבינו שלמה זצ"ל פירש אילו שני מזמורין, הללו את יי' מן השמים והללו אל בקדשו. ותיקנו חכמים ברכה לפניהן ולאחריהן. לפניהן, ברוך שאמר, ולאחריהן ישתבח. הא למדת שאסור להפסיק ולדבר משהתחילו ברוך שאמר עד שחותם החזן ישתבח. וכן מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל. כל הציבור רשאין לומר ישתבח בפיהם, כמו שאומרין ברוך שאמר, אלא שנהגו שיאמר אותו החזן בעמידה, ועונין אחריו אמן, ומיד מתחיל הקדיש, כדרך שאומ' קדיש על הפסוקין. ואין ראוי להפסיק בכלום (בשום) ענין בין פסוקי דזמרה לישתבח, שאם יפסיק, על אי זה דבר יברך ישתבח. נראה כמברך לבטלה. וברכת ישתבח אחר פסוקי דזמרה כברכת ההלל לאחריו, וברכת ברוך שאמר כברכת ההלל לפניו. וכתב ר' בנימן אחי נר"ו בשם ה"ר מאיר נר"ו, בברוך שאמר יש עשרה ברכות קודם שיתחיל ברכת פסוקי דזמרה כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם, לפי שצריך לספר בשבחו של הקב"ה, כמו שאמר ר' שמלאי [ברכות ל"ב ע"א] לעולם יסדיר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל, לפיכך מתחיל בבריאת העולם. ונהגו לומר בתחילת התהילה אשרי יושבי ביתך, לפי מה ששנינו חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין. ופירוש אשרי יושבי ביתך, השוהין בביתך, לשון שהייה ועיכוב הוא, כמו ותשבו בקדש (דברים א', מ"ו). זה מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל. עוד הוסיפו אשרי העם שככה לו. וכתב ר' בנימן אחי נר"ו הנה שאנו אומרין בתחילת התהילה ג' פעמים אשרי כנגד ג' פעמים שאומר תהילה לדוד בכל יום לאשר הזריז בה לאומרה. ובסוף התהילה נהגו לומר, ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה. ומצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל לפי שמתהילה לדוד עד סוף הספר, הללויה ריש פירקא וסוף פירקא חוץ מתהילה לדוד, לפיכך תיקנו לומר הפסוק הזה, שיהא גם בזה הללויה סוף פירקא ולא יטעו בו. וכתב ר' בנימין אחי נר"ו אע"פ שאסור להפסיק בפסוקי דזמרה מותר להפסיק לשאול ולהשיב שלום בין הפרקים, או לענות קדיש וברכו וקדושה, דלא עדיפי מקרית שמע והלל שמותר, כאשר תמצא לפנינו. והנכנס לבית הכנסת לאחר שקראו ציבור פסוקי דזמרה, כתב רבינו נתן בעל הערוך זצ"ל בשם רב משה גאון ז"ל מאן דעל לבי כנישתא ואשכח ציבורא דגמרי פסוקי דזמרה אומר ברוך שאמר וחותם מהולל בתשבחות, ואומר תהילה לדוד, ומדלג ואומר הללו אל בקדשו, וחותם בישתבח. אבל לומר פסוקי דזמרה אחר תפילה לא, דקודם תפילה ניתקנו ולא לאחר תפילה.
